פסק-דין בתיק על"ח 28523-02-13

1.         לפני ערעור על החלטת ועדת ערר שליד מועצת לשכת התעסוקה בבני ברק, מיום 2.1.13, אשר קבעה כי הסירוב שנרשם למערערת על ידי חברת "פלאפון" היה כדין.

            להלן נימוקי החלטת הועדה:

"העוררת נשלחה לעבודה בפלאפון. העבודה מתאימה לעוררת עפ"י כל דין. העוררת לא רוצה 'בשורה התחתונה' בעבודה בשל הצורך לטפל בילדים. לצערה של הועדה המחוקק אינו מכיר בנימוק של הצורך לטפל בילדים כנימוק לאי יציאה לעבודה ועל כן הסירוב בדין נרשם והערר נדחה."

2.         לטענת המערערת (נימוקי הערעור הוגשו בכתב במועד הדיון), החלטת הועדה לוקה בחוסר דיוק וכן הושמטו מפרוטוקול הועדה טיעונים נוספים. המערערת טענה כי אמרה לועדה שלא יתכן שהיא למדה מקצוע - גננת מוסמכת ומדריכה פדגוגית, והיא תשלח לעבודה מול מחשב, עבודה אליה אין למערערת כל הכשרה ושכרה נמוך במחצית משכרה בעבר. עוד טענה כי במועד בו התייצבה בפני הועדה, כבר עמדה להתחיל לעבוד במקצוע, בגן ילדים ולא היה כל הגיון שתתחיל לעבוד לחודש ימים בשכר נמוך. מעבר לכך, המערערת טענה כי העבודה שהוצעה לה לא התאימה לה מבחינת שעות העבודה והטיפול בילדים, אלא היא עבודה המתאימה לאופי סטודנטיאלי ולא לאופיה.

3.         לטענת המשיב, העובדה שלאחר שהמערערת התייצבה בפני הועדה, היא מצאה עבודה במקום אחר, לא הועלתה בפני הועדה ועל כן אין לדון בנושאים עובדתיים שהועדה לא היתה ערה להם. מעבר לכך, יש לבחון את העובדות במועד הסירוב להפניה לעבודה ולא מה שקרה לאחר מכן.

            ביחס לשאר נימוקי המערערת המשיב טען כי אין פגם בהחלטת הועדה והפנה לנפסק בדב"ע מט / 91-136 טוטי - שירות התעסוקה, פד"ע כא 193 (1989) (להלן - עניין טוטי).

4.         על פי הדין, "סירוב" צריך לבטא חוסר רצון של המובטל לעבוד (דב"ע נו/ 91-3 שירות התעסוקה - גאון, פד"ע לא 478 (1996).

            מבחינה עובדתית, אין חולק כי המערערת סירבה להצעת העבודה אליה נשלחה. בנסיבות אלה יש לבחון אם נימוקיה לסירוב מצדיקים את ביטול החלטת הועדה.

5.         ניתן לחלק את טענותיה של המערערת לשלושה נימוקים: ראשית, כי היא היתה אמורה להתחיל לעבוד במקום אחר על פי מקצועה כגננת ועל כן לא היה מקום לשלוח אותה לעבוד בפלאפון. שנית, כי בהיותה גננת בשנים האחרונות, העבודה אליה נשלחה בחברת פלאפון (שלא ברור טיבה, אך לטענת המערערת מדובר בעבודה מול מחשב), אינה עבודה מתאימה, והטיעון השלישי - כי שעות העבודה לא התאימו לה, בהיותה אם לילדים.

6.         המערערת הוסיפה בעת הדיון נימוק נוסף והוא כי הרכב הועדה היה חסר. למרות שהמערערת הסכימה לדיון בפני הרכב חסר, לטענתה, היה על הועדה להסביר לה את המשמעות.

            משהמערערת חתמה על הסכמתה לדיון בפני הרכב חסר, אין מקום לבטל את החלטת הועדה רק בשל נימוק זה (תקנה 3(ד) לתקנות שירות התעסוקה (דרכי עררים), התשי"ט - 1959). מנימוקי הערר שהמערערת הגישה ניתן להתרשם שלמערערת יכולת ביטוי גבוה בכתב ואף מהדיון בערעור התרשמתי כי המערערת אישה רהוטה שעומדת על דעתה. בנסיבות אלה, נראה כי הטענה שלא הוסברה לה משמעות הסכמתה לדיון בפני הרכב חסר, אינה אלא נסיון נוסף להעלות פגם בהחלטת הועדה ולא מעבר לכך.

7.         מכאן לטענה הראשונה, לפיה הועדה לא שקלה כלל את העובדה שהמערערת היתה "בין עבודות", היינו בתקפות אבטלה חיכוכית, ועמדה להתחיל לעבוד על פי מקצועה בחודשים הקרובים.

            יש לדחות טענה זו, בהיותה טיעון עובדתי שלא עלה בנימוקי הערר שהמערערת הגישה לועדה או שהועלו על ידה במהלך הדיון בפני הועדה. טענות המערערת נרשמו בהרחבה בפרוטוקול הועדה ואין תימוכין לטענה כי היו טענות נוספות שלא נרשמו.

מעבר לכך, על פי פרוטוקול הועדה, המערערת נשלחה ביום 18.11.12 לעבודה בפלאפון. גם לשיטת המערערת (על פי המכתב שהציגה בעת הדיון בבית הדין), רק ביום 30.12.12 קיבלה הודעה שתתחיל לעבוד בחודש מרץ 2013. כלומר, במועד בו המערערת סירבה להצעת העבודה בפלאפון, נושא מציאת העבודה החדשה כלל לא עמד על הפרק. לכל הפחות ניתן לקבוע כי במועד הסירוב לעבודה בפלאפון, המערערת לא יכלה לדעת שביום 30.12.12 תתקבל לעבודה במקום אחר.

8.         מכאן לבחינת הטענה כי העבודה בפלאפון אינה עבודה מתאימה למערערת, מאחר שבשנים שקדמו לאבטלה המערערת עבדה כגננת.

            על פי הדין, "'עבודה מתאימה' היא זו המאפשרת קשר וגשר של זיקה בין עבודתו הקודמת של המבוטח או הכשרתו המקצועית לבין העבודה המוצעת לו בתקופת האבטלה, אך אין היא חייבת להיות העבודה האופטימלית לה מצפה המבוטח." (ההדגשה הוספה - ד.ו.; דב"ע מט/ 91-135 דראך - שירות התעסוקה, פד"ע כא 203 (1989).

            המערערת נרשמה בלשכה רגילה ולא בלשכת אקדמאים, ומכאן ניתן להסיק שלא יכלה להציג אישור על הסמכה, כדרישה סעיף 46 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט - 1959, הקובע כי המבקש להיות רשום בלשכת שירות התעסוקה כבעל מקצוע, יוכיח את הכשרתו המקצועית ודרגתה או סוגה על ידי תעודת מקצוע. בנסיבות אלה, יש לראות במערערת כ"דורש עבודה בלתי מקצועי" (השוו: ע"ע (ארצי) 1119/02 רבדנוב - שירות התעסוקה, 24.6.03, הגם שבאותו מקרה הנסיבות היו שונות, מאחר שבאותו מקרה העובדת חיפשה עבודה זמנית, בין סיום הלימודים בבית הספר לאחיות עד תחילת העבודה בבית החולים, לכשתקבל תעודת הסמכה כאחות).

בנסיבות אלה, לא נפל פגם בכך שנרשם למערערת סירוב. נחזור ונדגיש כי מבחינה עובדתית, המערערת פנתה למעביד אליו הופנתה, שמעה מהי העבודה המוצעת לה וסירבה להצעת העבודה בטענה כי אין מדובר בעבודה המתאימה לה.

9.         טענתה האחרונה של המערערת היא שהיא לא יכלה לקבל את הצעת העבודה מאחר שבאותה תקופה היתה מטופלת בשני ילדים. לפי דברי המערערת, שעות העבודה  בתפקיד שהוצע לה היו עד 15:30 ופעמיים בשבוע עד השעה 17:00. כלומר עבודה במשרה חלקית ולא יותר ממשרה מלאה.